الكامبوس للسنة السادسة ، هذه السنة في النقب، عبدات والجرن الكبير עין עבדת, עובדת, המכתש הגדול ו חבת האלפקות

صور بعدسة: سهيل مخول

عين عبدات

**************
עבדת

مدينة عبدة النبطية في النقب

اطلق عليها هذا الاسم نسبة إلى الملك عبدات، وهو ملك نبطي حكم تلك المنطقة في تلك الايام. حتى انه يعتقد بان الملك عبدات الأول (96-85 قبل الميلاد) مدفون في تلك المنطقة.

ان أول من اعلن اكتشاف نقش عين عبده هو إبراهيم نقب عام 1989، والذي صرح من خلال بانه تم اكتشاف هذا النقش في عام 1979 في عين عبدات (Ein Avdat) في صحراء النقب جنوب فلسطين.وذلك على بعد 5 كيلو تقريبا شمال عبدة وبالقرب من عين المريفق.

يستمر مسار عين عبده بالقرب من مغائر كثيرة منتشرة في الوادي اتخذها الرهبان المسيحيون مناسك لهم في الفترة البيزنطية. و عمل الرهبان لفترات طويلة على نحت درجات إلى المناسك. وعُثر في المنطقة على آثار كنائس وأديرة مسيحية تعود إلى تلك الفترة. وسكنها  الأنباط  والكنعانيون وغيرهم من الأقوام. وتتميز المدينة بطرق الري بواسطة القنوات التي مدت من أعالي تلة عين عبده إلى السهول المحيطة بها.

أرَخ النقش إلى فترة تسبق عام 150 ميلادية، وذلك عندما توقف اهل عبدة عن كتابة نقوشهم بالنبطية

المصدر: مدونة فلسطين 

https://mohammadhamdan64.wordpress.com/

اليوم الثاني - الجرن الكبير

עין עבדת ועיר הנבטים עבדת

https://www.tiuli.com/tracks/76/%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%91%D7%93%D7%AA-%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%A0%D7%91%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%91%D7%93%D7%AA

נחל צין, שזורם ממכתש רמון ועד הערבה, הוא מהגדולים שבנחלי הנגב ונחל האכזב השלישי בגודלו בישראל אחרי פארן והערבה. בנחל צין נמצאת פינת החמד המדברית עין עבדת - מעיין שבו שוכנים בעלי חיים וצמחים לרוב. מעל נחל צין, באזור עין עבדת, נמצאת רמת עבדת, שעליה העיר הנבטית עבדת. הטיול שלנו יתמקד בעיר ובמעיין - שניהם 

גנים לאומיים של רשות הטבע והגנים

איך מגיעים: ממשיכים מבאר שבע דרומה. בצומת טללים פונים שמאלה לכיון מצפה רמון ובצומת חלוקים פונים ימינה (דרומה), לכיון מדרשת שדה בוקר וקבר בן-גוריון. בעקבות השילוט פונים לכיוון עין עבדת. עוברים את עמדת תשלום הכניסה, ויורדים עם הכביש עד למגרש החניה המסודר הסמוך לעין מור

לבעלי שני רכבים: מומלץ להשאיר את הרכב השני במגרש החניה בסמוך למערות הנזירים [3]. למגרש החניה הזה מגיעים על ידי נסיעה דרומה משדה בוקר לכיוון מצפה רמון, מעט לפני הק"מ ה-123 לפנות שמאלה בעקבות השילוט לחניה. שימו לב כי לא ניתן להתחיל את המסלול מנקודה זו, אלא רק לסיים בה.
עין עבדת

מגרש החניה נמצא ליד עין מור (מספר 1 במפה), שם נוכל לראות את עצי צפצפת הפרט הגדלים ליד המעיין. הצפצפה היא שריד לתקופה אקלימית לחה יותר בנגב והיא נמצאת רק בעין מור ובעין שביב
מעין מור מתחילים ללכת בקניון עין עבדת המתחתר בסלעי הקרטון והגיר המרכיבים את רמת עבדת. תוך כדי הליכה אפשר לשים לב ליעלים הרבים סביב. רוב השנה חיים הזכרים ונקבות בעדרים נפרדים  והם נפגשים רק בעונת היחום בספטמבר - נובמבר. בצידו של הנחל ניתן לראות אלה אטלנית שאמדן שנות חייה עומד על 250 (והיא צעירה יחסית לאלות בנות 700 שנה הקיימות בנגב). ממשיכים מעץ האלה עד למעין. גובה המפל [2] הוא כ-15 מטר ואסור להתרחץ בו (גן לאומי מוכרז) מעליו ניתן לראות ציפורים רבות ולעיתים המצוקים בסביבה הם אתר קינון לנשרים

עין עבדת הוא מעיין שכבה והמים בו הם מים גשמים שזורמים מתחת לאדמה על שכבה אטומה עד שהם מוצאים פתח יציאה באזור הקניון.

ניתן לחזור למכונית אך מומלץ לטפס במדרגות החצובות בסלע אשר נמצאות בצד ימין בסמוך לבריכת המפל של עין עבדת. מטפסים עם המדרגות בזהירות וממשיכים בשביל היפיפיה, דרך תצפית עליונה על המפל, עד אשר מגיעים לחורשת צפצפת הפרט.

בעלי רכב אחד ישובו חזרה על עקבותיהם עד לחניון בעין מור, ואילו בעלי רכב שני שממתין בחניון העליון, ימשיכו מכאן במסלול הסולמות. במסלול זה רואים את מערות גדולות בסלע בהן מקננות יוני סלע וכן כוכי התבודדות של נזירים ביזנטיים [3]. בסוף העליה, נגיע לחניון בו נמצא הרכב השני

עבדת הנבטית

מעין עבדת נחזור לכביש באר שבע - מצפה רמון ונסע דרומה (כיוון מצפה רמון), עד לכניסה לגן לאומי עבדת [4] (שמורת טבע בתשלום)

העיר עבדת נמצאת על במת הר שהינה חלק מרמת עבדת. בעוד שהאזור שסביבה זוכה לחמישים מ"מ גשם בשנה, עבדת זוכה למאה מ"מ גשם בשנה, וזה מה שעודד את הנבטים לגור בה (שימו לב שהגדרת מדבר המקובלת בימינו היא כל שטח שיורדים בו מתחת למאתיים מ"מ גשם בשנה). עבדת, שנקראת על שם אל נבטי שגם כמה מלכים נבטים נקראו על שמו, צמחה כתחנה בדרכי שיירות על נתיב סחר הבשמים, שהובילו מתימן ודרום ערב לפטרה ומשם לנמלי עזה. הישוב שקם במאה השלישית לפני הספירה וגדל עם הזמן למספר מאות תושבים, הפך לעיר פרזות קטנה כחלק מהתמונה הישובית הנבטית בנגב. מומחיות הנבטים היתה בניצול המשקעים בצורה מיטבית, תוך אגירה ואכסון המים לתבואות ולמרעה. באקרופיליס (החלק המרכזי) של העיר הוקם מקדש שניתן לראותו בצורה יפה בסיור במקום.

בשנת 106 לספירה סיפח הקיסר הרומי טריינוס את הנבטים לאימפריה רומית, הממלכה הנבטית שבירתה פטרה הפכה להיות פרובינקיה ערביה (בדומה ליהודה) ותושביה המשיכו לעסוק בחקלאות ולשמש כתחנת מעבר וחאן לשיירות בדרך הבשמים. בתקופה הביזנטית, לאחר קבלת הנצרות על ידי האמפריה הרומית, גדלה העיר ומנתה כ-3000 תושבים. תושביה התנצרו, ניקו את שיירי המקדשים הנבטים בעיר והקימו שתי כנסיות ומנזר. לצד אלו עמדה מצודה גדולה שתשמש מרום מפלט כנגד פלישות שבטי המדבר. נראה שהעיר נחרבה בפלישת הפרסים לארץ בשנת 614 לספירה

בסיור באתר תוכלו לראות את מערת הכוכים עם סימני נבטים על המשקוף [1 במפה], בית אמידים - בית דו-קומתי עם בור מים גדול [2], מגדל בעל תפקיד ציבורי או בטחוני בעל שיטת בניה מרתקת [3] ומתקני איסוף מים [4]. כמו כן, לרגלי העיר, ליד החניה, התגלתה באר בעומק שישים מטר לצד בית מרחץ שהשתמש במים שלה, גת עתיקה [5], מצודה [6], הכנסיות הדרומית והצפונית [7-8], מבנה מגורים ומערכת אכסון שאפיינה את ההסתגלות לחיים בתנאי המדבר

המכתש הגדול מסע אל בטן האדמה

המכתשים כולם החלו להיווצר לפני כ-90 מיליון שנים, כאשר כוחות לחיצה הרימו את הקמטים של הר הנגב מעל למפלס פני הים אשר כיסה את האזור, ובכך יצרו מערכת של איים המבצבצים מעל לפני הים. שילוב של אירועי הרמה חוזרים ותהליכי בליה שפעלו במשך כ-40 מיליון שנים, הספיקו כדי לפגוע ולהסיר את כיסוי הסלע הקשה בראשי הקמרים ולחשוף את המסלע הרך יותר שמתחתיו.
כתוצאה מנסיגת הים, הפך הנגב לחלק מיבשת נרחבת הכוללת את חצי האי ערב ואת אפריקה המזרחית. מערכת של נהרות פילסה דרך ממעמקי היבשת לעבר אוקיינוס תטיס הקדום אשר בצפון מערב, ובדרכם עברו הנהרות בנגב וגדעו מבנים מורמים שעמדו בדרכם, תוך יצירת מישור בשם "פאנאפליין". תהליך הגידוע של המבנים המורמים לא פסח על קמרי הנגב שהלכו ונגדעו עד שהתאחדו עם המישורים רחבי הידיים שסביבם. תהליך זה חתך בקמרים לעומק רב עד לחשיפת שטחים גדולים של אבני חול במרכז הקמרים הגדועים. התרוממות נוספת של הרכס והטייתו מזרחה אפשרה את סחיפת החולות החוצה ויצרה את המכתשים כפי שאנו מכירים אותם כיום.
תהליכי הבליה שיצרו את המכתשים חושפים בפנינו תצורות גיאולוגיות מזמנים עתיקים. בתחתית המכתש הגדול ניתן לראות סלעים שנוצרו כבר בתקופת היורָה (באזור הר מטמור). חלק מהסלעים הללו היוו את הסיבה להקמת המחצבות השונות בתוך המכתש ומחוץ לו. את המכתש הגדול כולו מנקזים נחל חביון ונחל מטמור, הנשפכים לנחל חתירה שזורם מזרחה אל מחוץ למכתש ונשפך לנחל צין בערבה ועמו לים המלח.

ממשלת ישראל החליטה בשנת 1994 על הקמת תכנית "ארץ המכתשים" שמטרתה לשמור על מצבם הטבעי של כל המכתשים ופיתוחם כאתרי תיירות. במהלך השנה פוקדים את המכתש הגדול עשרות אלפי מטיילים. תלמידי בתי ספר רבים מגיעים לאתרים המרהיבים של המכתש, וכן משפחות, בעיקר בתקופות החגים. הנגב מתאים לטיול בכל עונות השנה בזכות מזג האוויר הייחודי.
במכתש הגדול ישנה דרך אחת לרכב שטח, המסומנת בסימון שבילים אדום, מכביש 225 דרומה למכתש, דרך מעלה אברהם ומערבה לכיוון כביש 204 (מירוחם- לשדה בוקר). קיימים גם כמה שבילים להולכי רגל: סנפיר קטן, סנפיר גדול ומצלעות המכתש (חלק משביל ישראל). בנוסף קיים חניון לילה אחד בתחומי המכתש – חניון "חולות צבעוניים". ישנן 4 נקודות תצפית מרכזיות על מרחבי המכתש: בראש הר אבנון (אפשר להגיע בכל רכב); בראש מסלול סנפיר גדול (הליכה רגלית בלבד); על מצלעות המכתש (הליכה רגלית בלבד); ובראש מעלה אברהם (אפשר להגיע ברכב שטח).
מערבית למכתש סומנו שבילי אופניים המתחילים בפארק ירוחם ומגיעים עד לשפת המכתש.
מצדו המזרחי של המכתש נמצא המסלול של נחל חתירה, עין ירקעם ונחל ימין, עם גבי המים היפים שלו. באזור מישור ימין יש חניון לילה וכך גם ליד הכניסה לעין ירקעם. מצפון למכתש ניתן לטייל בגן הלאומי היפיפה ממשית ובנחל ממשית.
אנא הקפידו על איסוף האשפה בעוזבכם ועל טיול בשבילים המסומנים בלבד.