                                                                                                          صفوري התלמוד הבבלי מייחס את מקור שם העיר למיקומה בראש גבעה גבוהה - "ולמה נקרא שמה ציפורי? שיושבת בראש ההר כציפור". העיר מוזכרת במקורות החל מהתקופה החשמונאית, אולם במקום התקיים יישוב כבר בתקופת בית המקדש הראשון.
לאחר השתלטות הרומאים על ארץ ישראל, הוכרזה ציפורי כבירת מחוז הגליל (שנת 55 לפנה"ס).
העיר נכנעה לרומאים במרד הגדול (שנת 66 לספירה), ולכן לא נהרסה כמו יודפת הסמוכה. הרומאים הסבו את שם העיר ל"דיוקיסריה", והדיחו את השלטון היהודי בעיר, אך היא שמרה על קהילה יהודית חשובה. בתחילת המאה השלישית לספירה שבו היהודים לשלוט בציפורי, ורבי יהודה הנשיא עבר מבית שערים יחד עם הסנהדרין. כאן חתם רבי יהודה הנשיא את המשנה, ולפי המסורת היו בעיר לא פחות מ- 18 בתי כנסת (רק אחד מהם נחשף בחפירות הארכיאולוגיות עד היום). במחצית השנייה של המאה השלישית, עברה הסנהדרין מציפורי לטבריה. עם תחילת התקופה הביזנטית (שנת 324 לספירה), התיר הקיסר קונסטנטינוס להקים כנסייה בציפורי. העיר חרבה כליל ברעש אדמה בשנת 363 לספירה, אך שוקמה. בהדרגה גדל משקלה של הקהילה הנוצרית בעיר, אך רוב האוכלוסייה נותרה יהודית.
                                                                  נחל ציפורי | ||||
| ||||
דרך הגעה:מצומת זרזיר (בין צומת ישי לצומת המוביל), בכביש77, בין סימני ק"מ 46 - 47. פונים לצפון מערב, לעבר הישובים הבדואים ונוסעים עד קצה הכביש בכעביה.
תיאור המסלול: נתחיל בקצה היישוב כעביה, מקום בו מטפס כביש גישה לבית-הקברות של היישוב. דרך העפר מסומנת כחול, חוצה את נחל ציפורי על גבי גשר קטן, ומוליכה אותנו לעין יבקע. לפני המעיין, כמה מאות מטרים מתחילת ההליכה, נגיע לקבוצת עצים קטנה משמאל לנו. זה הוא בית-הקברות הישן, ובו קברו של חייל בדואי מבני המקום, שנפל במסגרת שירותו הצבאי בצה"ל. עוד מעט ואנו ליד עין יבקע. שמו הערבי של המעיין הוא ראס אל עין (ראש-העין) בשם זה פגשנו במקומות נוספים בארץ. מימי מעיין יבקע תפוסים היום בבריכה, שלושים מטרים אורכה ועשרה רוחבה. ראשיתה של הבריכה קדום, ויסודותיה נבנו אולי כבר בתקופה הרומית. הבריכה שופצה במהלך הדורות, ושיפוץ של ממש נעשה בה, כנראה, בידי נוצרים אנשי המסדר הכרמליתי, שהשתמשו במים להנעת טחנת-הקמח שהיתה ברשותם במורד הנחל. במקום הוקם סכר להעלאה ואיגום המים בבריכה, ממנה הוזרמו באמת מים עד לטחנה. היום פרוצים קירות הבריכה, ולעיתים גולשים מימיה ונגרים החוצה. הבריכה הפכה לאבן שואבת לא רק לחקלאים, אלא גם לנשות היישוב הרוחצות כאן צמר ומכשירות אותו לטוויה, וכן לילדי היישוב ולמטיילים המנצלים אותה לטבילה מרעננת. מעין יבקע אפשר להתקדם מערבה בשתי דרכים: ללכת בשביל המסומן כחול, ולחצות מידי פעם את הנחל, או לטפס מעט עם סימוני שביל ישראל וללכת על המדרון, בעקבות אמת המים לטחנת הקמח שבמערב. השביל נמשך על המדרון ואחרי כ - 2 ק"מ חוצה ערוץ. מכאן רואים כבר את "טחנת הנזירים", וממול נראה את היישוב נופית (פי-נר) יושב יפה על הגבעה. מדי פעם, אפשר להבחין על גדת הנחל במתקני שאיבה מעניינים: מנועים וממסרות עשויות מחלקי רכב שונים, שמחוברים אליהם צינורות, בעזרתם שואבים את המים. נחלוף מעל מטעים, תאנים ועצי פרי אחרים, בהם רימונים, ונגיע אל בניין דמוי טירה: "טחנת הנזירים", או בשמה הקודם טחונת א-רהיב. זו טחנה ותיקה באזור. במאה ה - 19 היו בעליה דרוזים, שמכרו אותה לנזירים הכרמליתים, שקנוה כהשקעה כלכלית ומקור הכנסה. הטחנה הושכרה והיתה לאחד ממקורות ההכנסה של המנזר. בטחנה פעלו ארבע יחידות טחינה, ומאוחר יותר ירד מספרן לשתים. אבל, הקמת טחנות הקמח המונעות בכוח הקיטור פגעו, כמו בארץ כולה, בטחנה בנחל ציפורי. בתחילה היתה זו הטחנה שהונעה במנוע בשפרעם, שהורידה את מספר הלקוחות. מאוחר יותר הוקמה טחנה משוכללת גם בחורבת איבטין הסמוכה וגלגלי טחנת הנזירים נדמו. נרד לביקור בטחנה. זה מבנה בעל שתי קומות, שהגישה אליו מלמטה היא על גבי גשר הנטוי מעל הנחל. מעל דלתות המבנה התחתון אפשר לראות את הסמל של המנזר הכרמליתי. במבנה עצמו שרידי חדרים ומחלונותיהם נשקפים נופי נחל ציפורי. למעלה, שרידי אמת המים הנחצית על ידי אבן גדולה לשתי תעלות. כל תעלה הזינה ארובה, שדרכה נפלו המים, מגובה רב, על כפות והניעו שני זוגות אבני ריחיים. המים יצאו אחר כך, במנהרה מעל הקומה הראשונה, זרמו על הגג וכוונו לשתי ארובות ולמעברים תת קרקעיים, בחזרה לאפיק. בתחילה הונעו הריחיים בגלגלי עץ, ואלה הוחלפו בגלגלי ברזל, שנבנו בידי בעל-מלאכה משפרעם. מהטחנה נחצה את נחל ציפורי על גבי הגשר ונמשיך לגבעת עליל. שם נחצה את הכביש לביקור בשרידי טחנת עליל. על גבעת עליל, או תל עליל, יושב יישוב קטן בשם ראס עלי. הגבעה כאילו נפרדת מסביבתה. כאן יוצר נחל ציפורי פיתול מרשים וחובק את הגבעה מצפון. במורד הגבעה נבחין בשרידי אמה, שהוליכה מי מעיינות להפעלת שתי הקומות של טחנות ראס עלי, או כפי שנקראה גם "טחונת מרפוקה". הארובה, שדרכה נפלו המים על כפות ההנעה הגיעה לגובה של 12 מטרים, וזו היתה, כנראה, הארובה הגבוהה מסוגה בארץ. הטחנה העליונה היתה, כנראה, עד לסגירתה בשנות השלושים בשותפות בין דרוזים, הכנסייה הקתולית בשפרעם ואדם פרטי משפרעם. הטחנה התחתונה היתה של משפחה שפרעמית, שנמכרה לאחר מות בעליה, ובסופו של דבר נמסרו זכויות המים לקיבוץ וזאת בגלל ריב בעלים כדי שלא יהיה אפשרי להפעיל את הטחנה. גלגל הטחנה, שהניע את אבני הריחיים ונחשב לגדול בגלגלי הארץ, מוצג באגף אדם ועמלו, במוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב. כאן נסיים את הטיול. דרגת הקושי אינה מצביעה על רמת הבטיחות
.
       |
רקע על גן לאומי ציפורי:
ציפורי הייתה אחת הערים המרכזיות בגליל התחתון בתקופת המשנה והתלמוד.העיר דעכה בתקופה הערבית הקדומה והפכה בהדרגה לכפר. הצלבנים הקימו כאן מצודה, ששוקמה במאה ה- 18 ע"י שליט הגליל הבדווי, דאהר אל-עומאר. הכפר סאפורייה נכבש בידי צה"ל במבצע "דקל" (16-15 ביולי 1948), והיישוב החדש ציפורי הוקם במרחק מה מהתל.
חפירות ארכיאולוגיות בציפורי בסביבתה נערכו תחילה בשנת 1931, ומאז שנת 1975 החלו סקרים וחפירות נרחבות שנמשכו לסירוגין עד שנת 2003.
החפירות חשפו שרידים מרשימים של עיר מתוכננת היטב מהתקופה הרומאית, כולל הרחובות הראשיים (הקרדו - בציר צפון-דרום, והדקומנוס - בציר מזרח-מערב), ובה מבני מגורים ומבני ציבור המאופיינים בשפע רב של פסיפסים מפוארים - המשלבים מוטיבים גיאומטריים, דגמי בעלי חיים וסצנות פגאניות שונות.
במיוחד מרשימים הפסיפסים בארבעה מבנים, "בית חג הנילוס" ובו פסיפס ייחודי המציג את החגיגות שנערכו במצרים לציון גאות הנילוס, "בית אורפיאוס" ובו פסיפס של המנגן המיתולוגי אורפיאוס, "בית דיוניסוס" ובו פסיפס גדול ומורכב במיוחד (כמיליון חלקים) המתאר את חיי אל היין דיוניסוס והפולחן שהוקדש לו, כמו גם דמות אישה שזכתה לכינוי "המונה ליזה של ציפורי". מבנה מרשים נוסף הוא בית הכנסת העתיק, המשלב מוטיבים יהודיים אך גם את גלגל המזלות (מוטיב החוזר גם בבית אלפא ובחמת טבריה). ברצפת בית הכנסת שולבו כתובות הקדשה רבות.
מבנים בולטים נוספים הם התיאטרון הרומאי, שקוטרו כ- 70 מ' והוא הכיל כ- 4,500 מושבי אבן, שחלקם שוחזרו, וכן המצודה שהוקמה בתקופה הצלבנית. בקירות המצודה שולבו ארונות קבורה רומיים עתיקים (סרקופגים). המבנה הדו-קומתי שופץ ע"י ד'אהר אל-עומאר, ומאוחר יותר הפך לבית ספר לילדי הכפר סאפורייה. בקומה השנייה של המבנה יש תצוגה של ממצאים ארכיאולוגיים שנתגלו בחפירות, ומגג המצודה יש תצפית מרשימה לכל הכיוונים. בפרט בולטים הר עצמון, בקעת בית נטופה ומאגר אשכול בצפון, נצרת והר יונה במזרח, ורכס הכרמל בדרום-מערב.
אספקת המים לציפורי נעשתה ע"י מערכת של אמות מים באורך כ- 15 ק"מ, שהובילה מים מסדרת מעיינות בהרי נצרת לעבר מאגר מים גדול. מאגר זה בנוי בסלע קירטון ואורכו 260 מ'. גובה המאגר כעשרה מטרים, ואילו רוחבו נע בין 4-2 מ'. ההליכה במאגר המים חוויתית ואינה מחייבת שימוש באמצעי תאורה. בשנות ה- 90' נחשפה מנהרה באורך 235 מטרים שהובילה מהמאגר לכיוון העיר. מנהרה זו, המכונה"מנהרת ששת הפירים" נפתחה בחלקה (90 מטרים) לביקורי קהל במרץ 2012. הניקבה חשוכה והמעבר בה מחייב הליכה כפופה והצטיידות בפנסים. למאגר המים ולמנהרה ניתן להגיע בשביל קצר היוצא מחנייה הסמוכה למבואת האתר, וניתן גם לשלב אותם במסלול ההליכה הארוך בעתיקות ציפורי.
מצפון לעתיקות ציפורי נמצאים שרידי הכפר היהודי שיחין, שהתפרסם בתעשיית כלי החרס שבו, ומוזכר במקורות כמקום מושבה של משמרת הכהונה ישבאב לאחר חורבן בית שני. חפירות ארכיאולוגיות בשיחין החלו בקיץ 2012. בשנת 2015 התגלה בשיחין בית יוצר לייצור נרות חרס, השני בלבד שהתגלה בישראל אחרי בית יוצר בחורבת בית נטיף.
בכניסה לציפורי מכביש 79, בגבול הגן הלאומי, נמצאים עינות ציפורי - קבוצת מעיינות הנובעים למרגלות הרי נצרת.
נוף הצומח בגן הלאומי כולל יערות אלוני התבור בחלק המערבי (רובם נכללים בתחום שמורת יער הסוללים), ואילו במזרח בולטת בתת סירה קוצנית ובה שפע שומר פשוט.
כמו כן בולטים שרידי בוסתנים של הכפר הערבי סאפורייה - בפרט עצי זית וצבר.
בתחום הגן הלאומי, ליד מבנה המבואה, הוקם גן מקלט לצמחים הנדירים של הגליל התחתון המערבי ובקעת בית נטופה.
הגן הלאומי כולל שני גושים נוספים, סביב אתרי העתיקות תל חנתון וחורבת רומה. הכניסה לאתרים אלו הינה חופשית ללא תשלום.
תל חנתון הוא תל בשטח כ- 50 דונם במערב בקעת בית נטופה. מקור השם הוא מהשורש ח.נ.ה. (מקום חנייה), והתל נמצא בצומת דרכים חשוב (ציר טבריה-עכו וציר נחל יפתחאל).
בתל הייתה התיישבות במרבית התקופות, מהתקופה הכלקוליתית ועד לתקופה העות'מאנית. למקום הייתה חשיבות רבה בתקופה הכנענית ובתקופת הברזל, והמקום מוזכר במכתבי אל-עמארנה במאה ה- 14 לפנה"ס. לאחר מכן מצויינת חנתון כעיר בנחלת שבט זבולון (יהושע י"ט, י"ד).
בתקופות ההלניסטית והרומית נקראה חנתון בשם אזוכיס, ואילו מסוף המאה הראשונה לספירה הנוצרית ועד שלהי התקופה הביזנטית כונה המקום בשם חוצפית. שם זה השתבש בתקופה הערבית לשם חוספיס, שנשמר גם במהלך התקופה הצלבנית.
במאה ה- 13 הוקמה כאן אכסניה מבוצרת ע"י המסדר ההוספיטלרי, והמקום נעשה חשוב יותר מציפורי. הדרך הראשית עברה למרגלות התל. לאחר התקופה הצלבנית השתנה שם המקום לתל בדוויה, ובתקופה העות'מאנית שכן ח'אן במזרח התל – ח'אן אל-בדוויה, לצד דרך החורנים (דרב אל-חווארנה) – נתיב שיירות הגמלים מהחורן והגולן לעבר עכו. בתקופת מסע נפוליאון בונפרטה (1799) הוקמה כאן מצודה. הח'אן נהרס בשלהי המאה ה-19 ומתועד במסעו של ויקטור גרן בשנת 1868.
המבנה הצלבני נחשף בחפירות בשנים 1987-1988. מבנה זה הוקם בידי מסדר ההוספיטלרים נועד לשמש משקל נגד למצודת ציפורי הסמוכה שהשתייכה למסדר הטמפלרים. המבנה המקומר והמרשים שקוע כיום מתחת לקרקע (בעומק 7 מ').
חורבת רומה היא גבעה נמוכה מצפון לציפורי, בקרבת הכפר רומת הייב.
שמו של המקום שומר על שם קדום המוזכר במקורות יהודיים.
עיקר ייחודו של האתר במערכת מסתור גדולה ומסועפת באורך כ- 100 מ' ובה שני אולמות, שני בורות מים ו- 11 חדרים קטנים.
שעות פתיחה, מחירי כניסה ושירותים למטיילים:
הכניסה לאתר זה הינה בתשלום, והוסדרו בו שבילי הליכה, חנייה, מי שתייה ושירותים רטובים.
שעות הפתיחה הן כמקובל באתרי רשות הטבע והגנים:
אוקטובר-מרץ: 08:00 - 16:00
אפריל- ספטמבר: 08:00 - 17:00
בימי שישי ובערבי חג האתר נסגר שעה מוקדם יותר.
הכניסה האחרונה למרבית האתרים בתשלום היא שעה אחת לפני שעת הסגירה.
באוקטובר 2014 הושלם פרוייקט הנגשה לנכים לשישה מוקדים בגן הלאומי: בית הכנסת העתיק, מאגר המים, המצודה הצלבנית, בית דיוניסוס, פסיפס חג הנילוס והתיאטרון הרומי.
מצב סטטוטורי
הגן הלאומי הוכרז בשנת 1993, ע"פ תוכנית ג/1239 שאושרה ביוני 1974. תוכנית זו חלה על שטח של 15,300 דונם כולל שמורת יער הסוללים וכן אתרי העתיקות תל חנתון וחורבת רומה. השטח המיועד לגן לאומי בתוכנית זו הוא למעשה 12,937 דונם.
ביוני 1998 אושרה הרחבה לגן הלאומי (תוכנית ג/8391), המוסיפה לגן 715 דונם באזור הר ידעיה. שטח זה לא הוכרז עד היום.
ב- 23/7/12 בוצעה גריעה משטח הגן הלאומי לצורך הרחבת כביש מס' 79 בקטע מחלף המוביל - נצרת (בשטח 510.83 דונם).
כמו כן, הוקם בתחום הגן הלאומי בתחילת שנות ה- 90' מכון טיהור שפכים, ללא גריעת המתחם משטח הגן הלאומי.
ציפורי הייתה בעבר בירת הגליל, בה ישבה הסנהדרין ובה נחתמה המשנה. בציפורי חיה אוכלוסייה מעורבת, ונותרו בה שרידים של עשרות פסיפסים יפהפיים מהתקופה הרומית והביזנטית, והם שהפכו אותה לעיר פסיפסים בין-לאומית.
מוקדי העניין המרכזיים
- התיאטרון – שריד משוחזר של תאטרון רומי, ייחודי בארץ ישראל. התאטרון החצוב בסלע המדרון נבנה בשלהי המאה הראשונה לספירה, יש בו 4,500 מושבים, ונשקפים ממנו בקעת בית נטופה והרי הגליל העליון. במקום נערכות מפעם לפעם הופעות נגינה ושירה.
- הרובע היהודי - שרידי רובע מגורים יהודי מתקופת המשנה והתלמוד. הרובע שוחזר ואפשר לשוטט בין סמטאותיו. לאור ריבוי המקוואות, יש לשער שבמקום זה התגוררו אנשי משמרת הכוהנים "ידעיה".
- המצודה הצלבנית – הוקמה בתקופה הצלבנית על שרידי מבנה קדום יותר, ומכאן יצא בשנת 1187 הכוח הצלבני לקרב קרני חיטין. במצודה תצוגת ממצאים ולוחות המגוללים את תולדות העיר וחשיפתה. בקומת הגג תצפית מונחית.
- בית דיוניסוס – וילה רומית, ובה רצפת פסיפס המתארת סצנות מחיי דיוניסוס, אל היין במיתולוגיה היוונית. בפסיפס המרשים מופיעה דמותה של אישה, היא "המונה ליזה של הגליל". לדעת חוקרים רבים, פסיפס זה הוא שיא אמנות הפסיפסים בארץ ישראל.
- בית חג הנילוס – מתחם ציבורי מן התקופה הביזנטית, המעוטר ב-11 רצפות פסיפס המתארות את חגיגות עליית מפלס מי הנילוס לשיא גובהם.
- מאגר המים העתיק – מפעל מים תת-קרקעי מרשים באורך 260 מ', שפעל מהתקופה הרומית ועד למאה השביעית. ההליכה בתוך המאגר, עמוק מתחת לפני הקרקע, היא חוויה ייחודית. סמוך למאגר נמצאת מנהרת ששת הפירים.
- בית הכנסת – מבנה צר וארוך דמוי בזיליקה, המתוארך לשלהי התקופה הביזנטית, ובו רצפת פסיפס מרשימה המחולקת לארבעה חלקים: עקדת יצחק, גלגל מזלות, תיאור המשכן במדבר וארון הקודש בבית המקדש בירושלים.
- מערך רחובות – באתר נחשפו שרידי רחובות מצטלבים: קארדו ודקומאנוס. באבני הריצוף של הקארדו נראים בבירור חריצים אורכיים שיצרו גלגלי העגלות שנסעו עליהם שנים רבות. הרחובות האלה היו חלק משוק העיר.
תצפיות נוף
- גבעת ציפורי, ועליה שרידי העיר העתיקה ציפורי
- גג המצודה הצלבנית, שממנו נשקפת תצפית מרהיבה אל נופי הגליל התחתון ואל בקעת בית נטופה, רכס טורעאן, רכס יודפת, הרי מרון ורכס נצרת והכרמל
- שמורת הטבע יער הסוללים, שבה בית גידול נרחב ליער פארק של אלון התבור
תעודת זהות
סטטוס:
הגן הלאומי ציפורי הוכרז בשנת 1993.
הסיבות להכרזה:
שימור העיר המפוארת מהתקופה הרומית והביזנטית, על בתיה הציבוריים, פסיפסיה, מבניה ורחובותיה.
פיתוח תיירות מורשת באתר העתיקות.
הכשרת שבילים, מצפורים, שילוט, וחניונים באתר הארכאולוגי ובשטחים הפתוחים לטובת קהל המבקרים.
שמירה על ערכי טבע ונוף.
מיקום בארץ:
הגן הלאומי ציפורי שוכן בגליל התחתון המערבי, באזור גבעות הגיר שבין נחל ציפורי מדרום ובקעת בית נטופה מצפון.
פעילות רשות הטבע והגנים לשמירה על המקום
- רשות הטבע והגנים פועלת לשימור הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו בציפורי, ובהם: שימור הרובע היהודי ושחזורו, שימור הפסיפסים ושימור בית הכנסת. במסגרת שימור בית הכנסת הוצא פסיפס בית הכנסת ממקומו, הוצג ברחבי העולם והיה שותף בגיוס כספים להקמת המבנה המודרני שמעליו. כיום מתקיימים במקום טקסי בר מצווה ועלייה לתורה, וחגיגות קבלת ספר תורה וקבלת המשנה.
- במאגר המים העתיק הוכשר מסלול הליכה באורך 250 מ' ומסלול הליכה עילי סביב אזורי התקרה שקרסו.
- מרכז חינוך והסברה גליל תחתון-עמקים ממוקם בתוך הגן הלאומי. המרכז עורך הדרכות על ההיסטוריה של תקופת המשנה והתלמוד ועל הממצאים הארכאולוגיים מתקופה זו, ועל נושאים אחרים במורשת העם היהודי. לצד נושאים אלו, עוסק המרכז בהקניית ערכים הקשורים בשמירה על ערכי טבע, מורשת ונוף.
הצומח
בגן הלאומי ציפורי ובשמורת יער הסוללים מגוון בתי גידול, ובהם יער פארק של עצי אלון התבור, שטח נרחב של חורש טבעי, יערות מחטניים נטועים, שטחי חקלאות וכרמי זיתים עתיקים. וכן, צמחים נדירים, ובהם מינים בסכנת הכחדה.
אלון התבור הוא אחד משלושת מיני האלון הגדלים בארץ. בגן הלאומי גם שטחי בתה עשבונית ובתת סירה קוצנית, כרמי זיתים עתיקים וצעירים (אלפי עצים), ויערות מחטניים. בין העצים הגדלים בגן: אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית, אשחר ארץ-ישראלי, אשחר מנוקד, לבנה רפואי, עוזרר קוצני, חרוב מצוי ואלת מסטיק.
בגן נמצאו 23 צמחים נדירים, ובהם:
- לחך גדול
- בקיה צהובה
- דבקה זנובה
- ארכובית חד-שנתית
- ערבז דק פרחים
- קיקסית הקנוקנות
- אספסת החבית
- ברומית קצרת שיבולית
- פעמונית צידונית
- קנאוטיה תמימה
- עוקץ עקרב ארם צבואי
- דבורנית הקטיפה
- חומעה מגובבת ושלמון סורי
שלושה מהצמחים הנדירים מוגדרים "צמחים אדומים", כלומר צמחים בסכנת הכחדה: אירוס הביצות, לוענית יריחו ומיאגרון אזון.
נוסף על כך, צומחים גן, במעיין ובנחל ציפורי, גאופיטים רבים, עשבוניים, צמחיית סלעים ובתי גידול לחים. מצמחי המים נמצאו באזור המעיינות: ורבנה רפואית, נענע משובלת, ערברבה שעירה, פטל קדוש, גומא חום, ורוניקת המים, פיקוס התאנה, שנית מתפתלת, תולענית דוקרנית, ארכובית הכתמים, גרגר הנחלים, פספלון דו-טורי, פרעושית משלשלת ותלתן הביצות.
השנה הוקם במבואת הגן הלאומי גן מקלט לצמחי בקעת בית נטופה ואדמות כבדות, ובו מספר בתי גידול אופיינים לבקעה. בגן נשמור על צמחים נדירים ועל צמחים בסכנת הכחדה ("צמחים אדומים").
השנה הוקם במבואת הגן הלאומי גן מקלט לצמחי בקעת בית נטופה ואדמות כבדות, ובו מספר בתי גידול אופיינים לבקעה. בגן נשמור על צמחים נדירים ועל צמחים בסכנת הכחדה ("צמחים אדומים").
החי
בגן הלאומי ובשמורה מגוון ביולוגי רחב, ובו מיני יונקים וזוחלים רבים, ובהם זוחלים נדירים, כמו נחושית נחשונית – מין אנדמי לישראל וללבנון. גם ציפורים רבות מקייצות כאן או באזור דרך קבע, ובהן ירגזי מצוי, המקנן בגזעי הזית העתיקים.
בגן חיים יונקים גדולים וקטנים, כמו קוצן מצוי ויערון גדול, חזיר בר, דורבן, תן, שועל מצוי, נמיה, גירית מצויה, ארנבת, דלק וסמור.
מן הזוחלים נצפו כאן חומט גמד ביערות המחט, חומט מנומר, נחושית עינונית, שממית עצים, שממית בתים, לטאה זריזה, זעמן זיתני, זעמן שחור, נחשיל חד-ראש, טלוא ראש, קמטן וצב ביצה.
בתחומי הגן עובר מסדרון אקולוגי המקשר בין בקעת בית נטופה במזרח לגוש אלונים במערב, ובין יערות שפרעם מצפון ליערות שמשית והסוללים מדרום. חשיבותו של המסדרון האקולוגי היא המשך קיומן של מערכות אקולוגיות, שימור המגוון הביולוגי, יצירת רצף של שטחים פתוחים בנוף והקטנת השפעתה של תופעת הפיצול והקיטוע על מערכות אקולוגיות.
בגן נצפו כ-32 מינים של ציפורים, מרביתם יציבים, ומקצתם מקייצים. אפשר לראות כאן קינונים של ירגזי גדול בגזעי זיתים עתיקים, וכן קן קבוע של חיוואי. במעין ציפורי נמצאו חסרי חוליות, כמו שפירית, חיפושית שחיינית, שעירי כנף, שחריר נחלים, סהרונית, חילזון "פיסלה", חילזון גיראולוס, וכמו כן חיים כאן צפרדע נחלים וסרטן נחלים.
היסטוריה
ציפורי הייתה בירתו המפוארת של הגליל כבר מתקופת הכיבוש הרומי, בשנת 63 לפסה"נ. במאה השנייה לסה"נ העביר אליה רבי יהודה הנשיא את הסנהדרין, ובה נחתמה המשנה. גם הנוצרים מייחסים לעיר חשיבות כיוון שעל פי המסורת הנוצרית התגוררו כאן הוריה של מרים (מריה), אמו של ישו.
בפי יוסף בן מתתיהו כונתה ציפורי "פאר הגליל כולו". אוכלוסיית העיר הייתה מעורבת, והיא הייתה מרכז רוחני יהודי. חכמים רבים חיו בה, רבי יהודה הנשיא העביר אליה את מושב הסנהדרין מבית שערים, וסביב שנת 220 לסה"נ אף חתם בה את המשנה. באמצע המאה השלישית, בעקבות העתקת מושב הסנהדרין לטבריה, איבדה ציפורי את מעמד בירת הגליל, ועם זאת, נראה שהיא המשיכה להיות מרכז יהודי חשוב עד המאה החמישית לסה"נ, עת גדלה הקהילה הנוצרית בעיר והייתה מרכיב ניכר באוכלוסייתה.
הנוצרים מייחסים לציפורי חשיבות גדולה בשל המסורת שכאן שכן ביתם של חנה ויהויכין, הוריה של מרים (מריה), אימו של ישו. על היות העיר מרכז נוצרי יעידו שרידי הכנסייה הביזנטית-צלבנית. בתקופה הערבית ירדה העיר מגדולתה, ובתקופה הצלבנית הייתה "לה-ספורי" עיר ומצודה בנסיכות הגליל.
ארכאולוגיה
בחפירות ציפורי התגלו אוצרות מרהיבים מעברה המפואר של בירת הגליל. על העושר התרבותי מעידים עשרות פסיפסים יפהפיים השופכים אור על היישוב העתיק בתקופה הרומית והביזנטית.
עיקר הממצאים הארכאולוגיים בציפורי שייכים לתקופה הרומית ולתקופה הביזנטית. בשיא פריחתה מנתה העיר כ-30,000 תושבים יהודים ולא יהודים. הממצא המעניין הוא מספר יוצא דופן של רצפות פסיפס מרהיבות (יותר מ-40), שעיטרו מבנים פרטיים, מבני תעשייה, מבני ציבור ואף מדרכות.
החפירות בציפורי החלו בשנת 1931, והמשלחת הראשונה הייתה משלחת מאוניברסיטת מישיגן, בניהולו של לירוי ווטרמן. משלחת זאת חשפה חלק מהתאטרון הרומי (ששוחזר בחלקו), את יסודות המצודה הצלבנית ותיעדה חלקים ממערכת המים העתיקה, שדרך אמות המים שבה זרמו אל העיר מים מהמעיינות שבהרי נצרת.
בשנת 1983 חידשה את החפירות משלחת מאוניברסיטת טמפה בפלורידה, בראשותו של פרופסור ג'יימס סטריינג'. המשלחת ערכה סקר של קברים ומבנים, חפרה במדרון הגבעה, בתאטרון ובעיר התחתונה, וחשפה בה מבנה ציבורי גדול ובו רצפות פסיפס נאות. משלחת זו שבה לחפור בקיץ 2009 בְּאזור המבנה הציבורי.
בשנים 1985 1989 חפרה בעיר משלחת משותפת לאוניברסיטת דיוק שבארצות הברית ולאוניברסיטה העברית בירושלים, בראשות אהוד נצר, אריק וקרול מאיירס, וחשפה חלקים נרחבים סביב המצודה, את רובע המגורים היהודי ואת בית דיוניסוס, השלימו את חשיפת התאטרון וחפרו בעיר התחתית.
את משלחת האוניברסיטה העברית מנהל החל משנת 1990 זאב וייס, והיא שחשפה את בית חג הנילוס, בית הכנסת, מערך הרחובות הראשיים, ובהם הקארדו והדקומנוס, את פסיפס אורפיאוס, המקדש הרומי, מבנה העמודים, בית המרחץ ועוד.
את משלחת האוניברסיטה העברית מנהל החל משנת 1990 זאב וייס, והיא שחשפה את בית חג הנילוס, בית הכנסת, מערך הרחובות הראשיים, ובהם הקארדו והדקומנוס, את פסיפס אורפיאוס, המקדש הרומי, מבנה העמודים, בית המרחץ ועוד.
את סקר אמות המים ומחקרן החלה בשנת 1975 משלחת מאוניברסיטת תל אביב בניהולו של צביקה צוק. המשלחת חפרה את מאגר המים העתיק בשנים 1993 1994. בקיץ 2005 החלו שוב חפירות של משלחת האוניברסיטה העברית בניהולו של פרופ' זאב וייס. החפירות נערכות בכל קיץ בסיוע תושבי האזור.
גאולוגיה וגאומורפולוגיה
גבעות ציפורי הן המשך לרכס הרי נצרת, בשולי קער מגידו-שפרעם – אזור המורכב ברובו מסלעים קרטוניים. וכך גם ברוב שטח הגן הלאומי ושמורת הסוללים.
הגן הלאומי נמצא בשוליים הצפון-מזרחיים של קער מגידו-שפרעם. זהו מקום מפגש גאולוגי של תקופת איאוקן ותקופת פאוליאוקן, ורובו ככולו עשוי מסלעים קירטוניים.
מדרום-מזרח לאזור נמצא גוש נטוי מורם – גוש הרי נצרת, המבטא תהליכי שבירה מסוף תקופת השלישון והרביעון שעיצבו את נוף הגליל התחתון.
באזור כמה רכסים, והנוף שמסביב להם מורכב משטחים של סלע קירטוני שגרמו להיווצרות עמקי ביניים על מדרונות נוחים יחסית.
גבעות ציפורי הן המשך לרכס הרי נצרת לכיוון צפון-מערב, והן מהוות לשון מפרידה בין עמק נטופה לבין עמק יזרעאל.
המסלע בגן ובשמורה מגוון: בדרום הגן הלאומי נמצאים קירטון וקירטון מצורר. באזור המרכזי, הכולל גם את החלק הדרומי של שמורת הטבע הסוללים – גיר קירטוני וצור, ובאזור הצפוני של הגן הלאומי המוכרז, הכולל גם את החלק הצפוני של שמורת טבע הסוללים – מסלע חוואר. במזרח הגן הלאומי המוכרז ובצפון שמורת טבע הסוללים נמצא מסלע קירטון, ואף רצועה של גיר, וביער ציפורי – גיר וקירטון.
הידרולוגיה
נחל ציפורי מנקז את רכס הרי נצרת. מקור הנביעה העיקרי שלו הוא שלושה מעיינות מדרום לציפורי, שהגדול שבהם הוא עינות ציפורי שבשולי הגן. הנחל סובל מזיהום בשל הזרמה לא מבוקרת של שפכים.
קו פרשת המים של הגליל התחתון עובר מזרחית לגן. הנחל המרכזי העובר באזור הגן ומתנקז מערבה הוא נחל ציפורי. הנחל מנקז את רכס הרי נצרת, בקעת טורעאן, מערב בקעת בית נטופה (באמצעות נחל יפתחאל) ואת גבעות אלונים-שפרעם.
תחילתו של נחל ציפורי במזרח, בעין ריינה ועין "אמת אבל", ובצפון מזרח, במעיינות אמיתַי וגנונה שבמורדות הר יונה. מקור הנביעה העיקרי של נחל ציפורי הם שלושה מעיינות הנובעים בשכבת הסנון מדרום לציפורי. הגדול שבהם הוא עינות ציפורי הנמצא בשולי הגן.
שפיעת מעינות ציפורי נעה בעבר בין 0.6 ל-1.2 מיליון מ"ק לשנה, והם שימשו עתודה לשנות בצורת. חלק ממקורותיו של נחל ציפורי נאחזו והופנו לשימושים מגוונים, ובעקבות זאת, קטנו כמויות המים הזורמים בו. כמו כן מוזרם לנחל ביוב ברמות טיפול שונות וללא ביקורת, ולמעשה הפך הנחל בחלקו לתעלת ביוב פתוחה. הפסקה מוחלטת של הזרמת השפכים היא היעד המרכזי בשיקומו של הנחל.
