مسار يوم السبت 7 أيار 2014 الى وادي الكُحل حتى נווה אטי"ב

 تصوير

 سهيل مخول

مسار يوم السبت 7 حزيران 2014

شجرة سنديان محلي بالقرب من مقام الحزوري

أزهار ابرة العجوز الصغيرة

פרחי הצלף

أزهار القبار                                                                      

قرية عين قنيا - قرب البانياس

قلعة نمرود

 في الأفق القريب - قلعة نمرود قرب البانياس

أشجار زيتون بالقرب من مقام الحزوري

مسار وادي الكحل

يختلف عن القوصان الذي يعيش في الجليل

أثناء الشرح عن عفص  السنديان                             



أنظر عند نهاية الصور تتمة الشرح عن السنديان والعفص

 נווה אטי"ב 

صورة للمجمعة عند نهاية المسار يوم السبت 7 حزيران 2014 

صورة للمجموعة عند نهاية المسار                
يوم السبت 7 حزيران 2014                                     

https://www.blogger.com/blogger.g?blogID=2956328429676622500#editor/target=post;postID=4094265609845501678;onPublishedMenu=posts;onClosedMenu=posts;postNum=0;src=link

הר כחל
גובה	1,402 מטר
מיקום	הר החרמון ישראל
רכס הרים	מול הלבנון
מסלול ההעפלה הקל	שביל
קואורדינטות	33°17′1.21″N 35°43′52.75″E
הר כחל (למפת הצפון מוגדלת)

הר כחל נמצא בשלוחה התיכונית של הר החרמון הדרומי המכונה "שלוחת השריון". לשלוחת השריון יש גוש עליון - "הר ערער" (גובה: 1,730 מ') ו"הר נמנמן" (1,640 מ'), גוש תיכון - "הר שזיף" (1,541 מ') ו"הר כחל" (1,402 מ') וגוש תחתון מצפור גובתה – הר אלון (1,381 מ') והר סנאים (1,146 מ')

הר כחל נמצא בין ארבעה נחלים: במערב – נחל שיאון, במזרח – נחל גובתה, בצפון נחל ערער ובדרום – נחל סנאים. הוא מצוי במרחק שני ק"מ מהיישוב נוה אטיב.

בפסגת ההר שלושה לועות של מכרות. במקום נחצב מינרל כחול הנקרא "כחל" (או גַלֶנָה) ועל שמו נקרא ההר. זהו מינרל המורכב בעיקר מעופרת (עד 86%) ונוסחתו הכימית PbS. הגלנה הוא אחד מהמינרלים הגופרתיים המצויים בשפע והוא גם הבצר השכיח ביותר של העופרת. בעולם העתיק ה"כחל" שימש לאיפור ולצביעה, ייתכן והמכרות נחפרו על יד היטורים תושביו הקדומים של האזור.

الصور التالية وصلتني من السيدة جانيت خوري ومن السادة 

 أكرم قسيس ميشيل حاج ومن خليل عبود 

نشكرهم على ارسالهم هذه الصور الجميلة

مسار يوم السبت 7 حزيران 2014

صور من الموقع التالي

http://www.agenda.co.il/123/forum/899822/

אתמול צעדנו את המסלול המקסים הזה, התחלנו בקופות התחתונות של החרמון וסיימנו בנוה אטי"ב, מזג אויר נהדר, תצפיות מדהימות ואפילו פריחה.

בקעת מן

ברכת מן
מאת ravitf
בתאריך 16/6/2013

הדרך להר כחל

נחל ערער
מאת ravitf
בתאריך 16/6/2013

תצפיות מרהיבות על שלוחת שיאון ומוצביה



ומה זה? מרוה כלשהיא?




האם הר הבתרים?

הצמח כנראה קערורית סגולה אם אינני טועה
מאת אלעד 1975
בתאריך 17/6/2013

ועל הר הבתרים הייתי לפני זמן רב מדי וללא תמונות.

תודה רבה
מאת ravitf
בתאריך 17/6/2013

נראה לי 
מאת ofer17
בתאריך 17/6/2013

שאתה טועה
שים לב לעלים

העלים הגבוהים קטנים אך הנמוכים נראים אחרת
מאת אלעד 1975
בתאריך 17/6/2013

ר' תמונה מאותו קישור שצירפת.

נראה שצדקת
מאת ofer17
בתאריך 17/6/2013

אל הר כחל
מאת ravitf
בתאריך 16/6/2013

הליכה לאורך ההר ומשם טיפוס אל פסגתו







חורשת אלונים יפיפיה

אל מערת כחל
מאת ravitf
בתאריך 16/6/2013

מערת כחל בהר, שם חצבו את הכחל לשם איפור וזיגוג כלי קרמיקה

כחל /כוחול = מינרל בשם גלנה
מאת סאקרה
בתאריך 17/6/2013

והתברר שהוא מסוכן מאוד לבריאות!
המינרל מכיל כמות גבוהה של עופרת שחודרת דרך העין לגוף ומשבשת את מערכת העצבים.
(נשים מהמגזר הדרוזי והערבי חלו במחלות עצבים ובבדיקות התגלה ריכוז עופרת חריג בגופן.)
כיום מעדיפים להשתמש בכוחול עשוי מצמחים וגלעיני זיתים שרופים,או סתם בעפרונות שקונים ב"סופרפארם"..

כתבה על כוחול.

מקבץ של כלי קיבול לכחל

עין כחל
מאת ravitf
בתאריך 16/6/2013

מעיין כחל בתוך הבור מים





מהמעיין המשכנו לכיוון הר סנאים



מבט על נוה אטיב

המקדש היטורי בהר סנאים
מאת ravitf
בתאריך 16/6/2013

שרידי מקדשים של הייטורים מהתקופה הרומית, כנראה קרובים באופי הפולחן לנבטים, האתר נחפר על ידי פרופ' שמעון דר מבר אילן.

חזרה מהר סנאים למסלול האדום
מאת ravitf
בתאריך 16/6/2013

להר סנאים פונים במיוחד ואחרי הביקור והפסקת צהרים ארוכה, חזרנו לשביל איתו ירדנו לנוה אטיב



ברכת חפור הנמצאת מתחת להר סנאים, היתה כנראה גם שייכת לפולחן הייטורים

תצפיות וסוף מסלול
מאת ravitf
בתאריך 16/6/2013

קלעת נמרוד ועמק החולה בזוית יפה




עין קניא


צועדים לכיון נוה אטיב, השער המסומן במפת סמ"ש נעול (שער 5), בשיחה יום קודם עם קבט הישוב נאמר לי לחנות ליד שער 4 הנמצא ליד בית הקברות ושם לגמור את המסלול.


מבט על החרמון

העפצים-מאמר בוטאני

כתב ד''ר משה רענן

מתוך פורטאל הדף היומי – כל הזכויות שמורות

                               

 אלון התולע

אלון התולע הוא אחד מבין חמשת מיני האלון בעלי התפוצה הטבעית בארץ ישראל. האבחנה בין שלושת המינים הנפוצים: אלון מצוי, אלון התבור ואלון התולע איננה קשה במיוחד וניתן להעזר, בין שאר הסימנים, גם במבנה הפרי (הבלוט). ההבדל בין הבלוטים הוא בגדלם, כאשר בלוטי האלון המצוי קטנים יותר מאשר בלוטי האחרים, ומבנה הספלול (הספלול הוא מבנה דמוי קערה בתוכו נמצא גוף הבלוט דמוי האגוז). הספלול נקרא בלשון המשנה אלון: "העושה כלי קבול מכל מקום טמא ... הרימון האלון והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים וכו'" (כלים פי"ז מט"ו). השם הארמי בלוט נובע אולי מכך שהאגוז בולט מתוך הספלול.                                                

                                                                                          
                             
                           בלוט של אלון התבור                                         בלוט של אלון מצוי

אלון התולע הוא עץ זקוף, נשיר שתפוצתו באזורים קרים וגשומים יותר מאשר שני האלון המצוי ואלון התבור. שני המינים הנותרים מבין חמשת המינים החיים בארץ גדלים רק בחרמון. הדרישות האקלימיות של אלון התולע מגבילות את תפוצתו להרים הגבוהים יחסית (800-1800 מ') בצפון ומרכז הארץ .                         
                                               
                                             בלוטים של אלון התולע


                                                       

        אלון התבור                                                           אלון מצוי 

                                                 
                                              פריחה של אלון מצוי                                          

עפצים

אחת מתופעות הטבע המרשימות ביותר היא התפתחות עפצים על גבי צמחים. עפץ הוא גידול חריג בצמח הנגרם כתוצאה מיחסי גומלין בין הורמוני הצמח וחומרים כימיים מווסתי גידול המיוצרים על ידי חרקים או קרדיות הנטפלים לצמח. גידולים אלו יוצרים מבנה (בעל צורה אופיינית למין הצמח ומין החרק) שבחללו מתפתח החרק הדייר או צאצאיו. עם השלמת ההתפתחות בוקע החרק או צאצאיו לאוויר העולם, מבעד לפתח או סדק בעפץ, וממשיך במחזור החיים עד ליצירת דור העפצים הבא. עפצים יכולים להתפתח על פקעים, עלים, קליפה, פרחים, ניצנים, איצטרובלים או שורשים. העפצים הבולטים ביותר הם עפצי העלים והענפים. הדיירים בעפץ ניזונים מחומרים שהם קולטים מהרקמות הפנימיות של העפץ. העפץ גם מספק מחסה מפגעי מזג האוויר והגנה מפני אויבים טבעיים או ריסוס בקוטלי חרקים. החרקים יוצרי העפצים שייכים לסדרות שונות כמו כנימות, צרעות ואף פרפרים. תופעת היווצרות העפצים מרשימה בעיקר משום שקיים בה קשר הדוק בין צמחים ובעלי חיים על בסיס של הכרות כימית. החרק או הקרדית מזהים את הצמח הספציפי להם על פי תכולת החומרים שבו ואילו הצמח מפתח את העפצים בתגובה לחרק ספציפי בלבד. ניתן לתאר את ההתפתחות של העפצים כ"שיבוש" בקצב חלוקת תאי הצמח בגלל שינויים החלים בהורמוני הצמיחה שלו בגלל השפעת החומרים המופרשים על ידי דייר העפץ. השינוים אופייניים וספציפיים וניתן להגדיר צמחים וחרקים על פי צורת העפצים שמתפתחים בהם או העפצים שהם יוצרים.

                                                 
                                    עפצי אלון המשמשים לעיבוד עורות

מנגנון יצירת העפצים

העפצים של אלון התולע שבהם נעסוק שייכים לקבוצת עפצים הנקראת "עפצים מבוקרים". קבוצת עפצים זו היא גם המרשימה ביותר משום שהם גדלים לגודל, צורה וצבע ספציפיים לכל מין של חרק. אם נתייחס לעפצי הצרעפציות הרי שיצירת העפץ מתחילה כאשר צרעה נקבה מזריקה את ביציה לתוך ניצן, עלה או גבעול.
כאשר הזחלים בוקעים הם מתחילים לאכול את רקמת הפונדקאי מסביבם. הצמח מצידו מגיב בתגובה הגנתית להפרעה הפיסיקלית והכימית על ידי תיחום הרעלים או הפלישה בתוך גידול נוקשה – העפץ. באופן אירוני בתגובה זו הצמח מספק לפולש מחסה ומזון. לאחר השלמת הגלגול הצרעות הבוגרות מנקבות על ידי לעיסה בדופן העפץ פתח יציאה עגול ודרכו הן משתחררות.

אם נתייחס באופן כללי לעפצים הרי שההתחלה של התפתחותם קשורה להטלת הביצים על ידי הנקבה הבוגרת ו/או לכרסום הצמח על ידי שלבי הזחל המוקדמים. כתלות במין החרק ומבנה גפי הפה שלו (גפי פה לועסות או חדק מציצה) מוזרקים לרקמות הצמח נוזלי רוק. נוזלים אלו עשויים להכיל חומצות אמיניות, אוקסינים (הורמונים צמחיים המווסתים חלוקה תאים וגדילה), אנזימים מעכלי צמחים כמו פקטינאזות, צללולאזות ופרוטאינאזות.(5) המנגנון המדוייק שבעזרתו חומרים אלו משרים את חלוקת התאים ובניית העפץ מסובך מאד ומשתנה בין מינים שונים ואפילו בין רקמות שונות בצמח עצמו. נראה שלעלייה בריכוזי הורמונים צמחיים ברקמת העפץ יש תפקיד חשוב בתהליך בכמה ממיני העפצים.

אלון התולע הוא פונדקאי לשני חרקים המפתחים עליו עפצים: 1. כנימת מגן (ממשפחת הכרמילים) הגורמת להתפתחות עפצים דמויי אלמוג שלפי הסברה מביציה הפיקו את צבע השני (תולעת שני).(6) 2. צרעה השייכת למשפחת הצרעפציתיים הגורמת להתפתחות העפצים הכדוריים. הצרעפצתיים הם משפחה של צרעות קטנות וזחלים של מינים רבים במשפחה גורמים ליצירת עפצים במיוחד על עצי אלון. מבין 75 מיני העפצים הידועים בארץ 54 נגרמים על ידי צרעפציתיים.

עפצי הצרעפציות של האלון מכילים חומרים כימיים בשם טאנינים בריכוז גבוה ומאז ימי קדם משמשים עפצי עצי האלון ובמיוחד אלון התולע כמקור לחומרים אלו לצורך עיבוד עורות, חומרי רפואה וכחומר גלם להכנת צבע הדיו. בעבר נחשב עיבוד העורות בעזרת עצי האלון לענף כלכלי חשוב בא"י.

                                        סוגים שונים של עפצים
                             
                                                                                        עפצי אלון-בתחתית התמונה נראית הצרעה

 כל חלקי האלון מכילים טאנינים אך הבלוטים והעפצים מועדפים לשימוש הן בגלל ריכוז החומרים הגבוה שבהם והן משום שאת העצה מעדיפים לנצל לצרכים אחרים כמו בנייה וכלי עבודה. לאלון התולע קורה מרכזית ארוכה וישרה ולכן הוא היה עץ בנייה מועדף. עצים מעטים שלא נכרתו מגיעים לגובה של 20 מ' אך בדרך כלל גובה העץ הוא 4-8 מ'. העץ הצעיר או הכרות מצמיח ענף זקוף אחד המתארך בקצב של 1 מ' ואף יותר בשנה. הגידול המהיר לגובה ולא לרוחב הביא לכך שגידלו את העץ במשק ההררי הערבי לצורך הפקת קורות בניין.

טאנין

טאנין הוא פולי-פנול(7) (פולימר פנולי) המיוצר על ידי צמחים בעיקר ברקמות הקשות שלהם (קליפת הפירות, חרצני ענבים, שריגי גפן ועוד). המקור הביוכימי של הטאנין קרוב לליגנין המשמש ליצירת סיבים בגבעולים ובגזעי העצים. את הטאנינים אנו מכירים כחומר הגורם לתחושת העקצוץ (עפיצות) המלווה אכילה של פירות בוסר. לטאנינים יש תפקיד חשוב בחיי הצמח, והם משמשים בעיקר בהגנתו מפני בעלי חיים הניזונים ממנו, אך האדם למד לנצל אותם גם לצרכיו. לטאנינים יש יכולת להיקשר לחלבונים ולגרום לשינוי במבנה המרחבי שלהם. לתכונה זו יש השפעה רעילה על בעל החיים הניזון מאיברי צמח המכילים טאנין בכמות גדולה. עצים מסויימים מתחילים לייצר טאנין בעקבות פגיעה בעליהם על מנת למנוע את המשך אכילתם. התברר שמינים מסויימים מסוגלים לאותת לשכניהם על סכנה מתקרבת בעזרת שחרור גז מסויים על מנת שיתחילו לייצר טאנין. הטאנין בפירות הבוסר מונע את אכילתם מוקדם מדי כלומר לפני הבשלת הזרעים. עם הבשלת הזרעים הטאנין מתפרק ומתאפשרת אכילת הפרי. תהליך זה מלווה בשינויי צבע וטעם בפרי המיועדים לאותת לבעלי חיים שהגיעה העת לקיים את עיסקת החליפין – תזונה תמורת הפצת הזרעים. בבלוטי האלון מרוכז הטאנין בקצה המכיל את העובר וכך יכולים בעלי חיים להתחיל לאכול בקצה מבלי לפגוע בעובר. האכילה החלקית מסייעת בהפצה ומאפשרת נביטה מהירה של הבלוט הפתוח.

יכולת הקישור של הטאנין לחלבונים מהווה מפתח לעיבוד העור. מולקולות הטאנין נקשרות לחלבון הקולגן וכך מאפשרות את השימוש התעשייתי בעור. שינוי מולקולות הקולגן מונע תהליכי רקבון ומעניק לעור גוון כהה יותר. השם "טאנין" נגזר משם מקצוע הבורסקאות באנגלית: tanning. הטאנין גורם לשימור טבעי של יין. בסביבות שנות ה - 50 התגלה כי הטאנין מפרק שומנים בדם ולכן ממליצים לשתות באופן יומי יין אדום משום שהוא מותסס עם הקליפות והחרצנים המכילים טאנין.

הכנת דיו סת"ם

מחלוקות רבות התגלעו ביחס לטיבו של הדיו המשמש לכתיבת סת"ם אך נסתפק בדבריו של הרמב"ם: "עשרה דברים יש בתפילין כולן הלכה למשה מסיני, וכולן מעכבין, לפיכך אם שינה באחת מהן הרי התפילין פסולות ... שכותבין אותן בדיו ושיהיו נכתבין על הקלף. כיצד מעשה הדיו? מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין, ומיבשין אותו ומצניעין אותו. ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו, וכותב בו, שאם תמחקנו יהיה נמחק, וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות. ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים". אם כן מה מיעטה ההלכה, שנאמר למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו? למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן, שאם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות, אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב הרי אלו פסולין". (היד החזקה, הלכות תפילין מזוזה וספר תורה פ"א הלכה ג'-ה'). מדברים אלו אנו לומדים שכתיבה בדיו היא הלכה למשה מסיני, אך לומדים גם על אופן הכנת הדיו מלכתחילה ובדיעבד.

א. מלכתחילה יש להכין דיו העשוי להמחק והכינו אותו מתערובת של פיח עם חומר דבק כלשהו. על פי התאור ברמב"ם השיטה זהה לשיטה העתיקה ביותר להכנת דיו לכתיבה. נמצאו כתבים שתוארכו כ – 2,500 לפני הספירה. דיו זה הוכן על ידי שריפת שמן או זפת והכיל פחמן בשיעור של 80%. הפחמן עורב עם מים וגומי (שרף עצים) ליצירת תרחיף. החסרון בדיו זה היה שהוא נמחק בקלות רבה מדי. עיון בפוסקים לאורך הדורות מגלה התלבטות רבה כיצד להתמודד עם האילוץ לכתוב בדיו העשוי להמחק מחד גיסא ומאידך גיסא להבטיח שהכתב יישמר לאורך שנים. שתי הדרישות סותרות במידה רבה זו את זו. קושי זה הביא רבים מבין הפוסקים להעדיף דווקא את השיטה השנייה המובאת ברמב"ם הכשרה לדעתו רק בדיעבד.

 ב. שיטת ה"בדיעבד" היא בעזרת "מי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים". ניתן לשחזר את שיטה זו בעזרת מקורות שונים. מקובל להניח שלצורך הכנת הדיו ערבבו מי מילין (מי עפצים) עם גופרת נחושת או ברזל (קנקנתום). מי המילין נעשים על ידי בשול עפצים במים. מי עפצים מכילים תערובת של חומרי דבק וטאנין (Tannic acid). הדבק מסייע להדביק את הדיו לקלף. בעת הבישול עובר הטאנין הידרוליזה (פירוק בעזרת הכנסת מולקולת מים) ומשתחררת חומצה גאלית (gallic acid) היוצרת תרכובת עם הברזל שבגופרת הברזל והופכת אותו לשחור. בלי החומצה נשאר צבע הקנקנתום לבן-ירוק ואיננו משחיר. הדיו המבוסס על התרכובת בין עפצים וגופרת ברזל היה הנפוץ ביותר בהיסטוריה המערבית. מסתבר על פי אנליזה כימית שמגילות ים המלח נכתבו בדיו מסוג זה. דיו עפצים מגיב מבחינה כימית עם הקולגן של הקלף או התאית בנייר ולכן איננו נמחק אך מציב בעיה קשה אחרת. החומצה פוגעת בקלף במשך הזמן ומאכלת את הדבק בין הדיו לקלף ובהמשך את הקלף או הנייר עצמם. זו אחת הסיבות לכך שבספרי תורה ישנים הרבה אותיות מתקלפות ונופלות. התופעה הזאת מציבה קושי בפני משחזרים של כתבים עתיקים. לעיתים ניתן לשחזר טקסטים בעזרת החללים שנוצרו בנייר על ידי הדיו. מסיבה זו, כנראה, אסר רבנו תם שמוש במי עפצים - "דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה" (ספר התרומה הלכות ספר תורה קצ"ה). 

הערות

(1) הקרדיות הן פרוקי רגליים מסדרת האקריות המשתייכת למחלקת העכבישניים. הקרדית המפורסמת ביותר היא קרדית מיקרוסקופית הנקראת קרדית האבק שגלליה הם הגורמים לתגובות האלרגיות של הרגישים לאבק בית.

(2) את המילה טפיל כתבתי בין מרכאות משום שרבים מהעפצים אינם גורמים נזק לפונדקאי ולכן הם אינם טפילים בהגדרה האקולוגית אלא "קומנסלים" (זה נהנה וזה אינו חסר).

(3) פליניוס הזקן, היה סופר, חוקר טבע ומפקד צבא וצי רומאי וחי בשנים 23 - 25 באוגוסט 79. על פי המסורת הוא נהרג בהתפרצות הר הגעש ווזוב. את רשמיו ומסקנותיו ממסעותיו ערך אנציקלופדיה בת 37 כרכים הנחשבת למקיפה ביותר בעולם העתיק.

(4) Eusman, Elmer. "Iron Gall Ink." Paper Conservation Department. Rotterdam. 5 Nov. 1999

(5) פקטינאזות – אנזימים מעכלי פקטין (פקטין הוא רב-סוכר המצוי בדופן התא בתאים צמחיים), צללולאזות – אניזימים מעכלי תאית ופרוטאינאזות – אנזימים מעכלי חלבונים.

(6) עיין: עמר זהר, בעקבות תולעת השני הארץ ישראלית, נוה צוף- חלמיש תשס"ז.

(7) תרכובות פולי-פנוליות הן קבוצה של חומרים כימיים הנמצאים בצמחים ובנויים מיחידות יסוד שהן מולקולות פנול (תרכובת אורגנית ארומטית שנוסחתה C6H5OH). המספר המינימלי של מולקולות הפנול בפולי-פנול הוא 2. באופן כללי מחלקים את תרכובות הפולי-פנול לטאנינים הניתנים להידרוליזה ופנילפרופנואידים.

מקורות עיקריים:

יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 107-108).

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 3 (עמ' 323-325).

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 29).

מצרפת שתי תמונות ישנות שצולמו במצודת נמרוד שמראות את החרמון מהזווית ההפוכה לזו שהבאת בהמשך השרושר.